סיכום המאמר: ״ניכור הורי כניסיון לתיקון פציעה נרקיסיסטית של הורה מסית״

מחבר: אור וקסלר, ביבליותרפיסט (M.A.A.T)

פורסם: 15 בפברואר 2026, באתר פסיכולוגיה עברית

למאמר המלא:  ניכור הורי כניסיון לתיקון פציעה נרקיסיסטית של הורה מסית

הרעיון המרכזי

המאמר מציע פרשנות פסיכודינמית לתופעת הניכור ההורי, ומתמקד בשאלה: מדוע ילדים מסוימים משתפים פעולה באופן פעיל עם הרחקת אחד מהוריהם, בעוד ילדים אחרים, החשופים להתנהגויות דומות, אינם עושים זאת?

לטענת וקסלר, במקרים של ניכור הורי חמור המונע מפגיעה נרקיסיסטית של ההורה המסית, הילד אינו רק קורבן פסיבי של הסתה. הוא עלול להפוך לשותף פעיל בתהליך, מתוך צורך עמוק בהכרה, באהבה ובתחושת ערך מצד ההורה שעמו הוא מזדהה.

המחבר מציע להבין את התנהגות הילד לא רק כדחייה של הורה אחד, אלא גם כניסיון נואש לשמר קשר רגשי עם שני הוריו, בתוך מציאות שבה הוא חש שאהבתו של אחד מהם מותנית בנאמנות מוחלטת אליו.

עיקרי הטענות

1. הפגיעה הנרקיסיסטית של ההורה המסית: פרידה או גירושין עשויים לעורר אצל הורה מסוים תחושות קשות של נטישה, השפלה ואובדן שליטה. לפי המודל המוצג, ההורה עלול לגייס את הילד למאבק נגד ההורה האחר, כדרך להתמודד עם הפגיעה שחווה.

2. הילד כ״אכואיסט״: המאמר נעזר במושג אכואיזם כדי לתאר ילד שלמד להתאים את עצמו לצרכיו הרגשיים של ההורה, לרצות אותו ולחפש את אישורו. הילד מתקשה לפתח קול עצמאי, משום שערכו העצמי תלוי במידה רבה בהכרה שהוא מקבל מההורה.

3. הזדהות עם ההורה המסית: הילד עשוי להפנים את הכעס ואת העמדות של ההורה, עד שהוא חווה אותן כאילו היו רגשותיו ועמדותיו שלו. כך מתפתחת דחייה של ההורה האחר, שאינה נחווית בהכרח על ידי הילד ככפויה מבחוץ.

4. ברית רגשית שמגבילה את עצמאות הילד: היחסים בין ההורה המסית לילד עלולים להפוך לקשר של תלות ונאמנות קיצונית, שבו הילד מקבל חיזוקים על התרחקות מההורה האחר, אך עלול לחוות אשמה או חשש מדחייה כאשר הוא מבקש להתקרב אליו.

5. המחיר הנפשי לילד: לפי המחבר, תהליך זה פוגע לא רק בקשר עם ההורה הדחוי, אלא גם בהתפתחות העצמאות הרגשית, בתחושת העצמי וביכולתו של הילד לזהות את רצונותיו וצרכיו בנפרד מאלה של ההורה המסית.

המשמעות הטיפולית: מה מציע המחבר לעשות אחרת?

זהו בעיניי החלק החשוב והמקורי ביותר במאמר.

וקסלר טוען כי ניסיון לשכנע את הילד לחדש קשר עם ההורה הדחוי, בלי להבין את התלות הרגשית שפיתח בהורה המסית, עלול להיכשל ואף להגביר את התנגדותו. מבחינת הילד, חידוש הקשר עשוי להיות כרוך בסכנה לאבד את אהבת ההורה שעמו הוא מזדהה.

לכן הוא מציע גישה טיפולית הדרגתית:

• להכיר במניעים של הילד: להבין שההתנהגות הפוגענית עשויה לנבוע מניסיון לשמור על קשר, לזכות באהבה ולהגן על הורה הנתפס כפגיע.

• לחזק את תחושת הערך העצמי: לספק לילד הכרה ותיקוף שאינם מותנים בהשתתפות במאבק המשפחתי.

• לא לבטל את החוויה שלו: אמירות כגון ״אתה מוסת״ עלולות להיחוות כמקטינות ולהעמיק את ההתנגדות.

• לאפשר התמודדות עם אשמה: לעזור לילד להכיר בהדרגה גם בפגיעה שנגרמה להורה הדחוי, בלי להטיל עליו אחריות למצב שנוצר.

• לסייע בפיתוח זהות עצמאית: לאפשר לילד לזהות את רגשותיו ורצונותיו שלו, בנפרד מציפיות ההורה המסית.

המסר הטיפולי המרכזי הוא שיש לראות בילד אדם המנסה להתמודד עם מצוקה רגשית מורכבת, ולא רק מי שמסרב לקשר או פועל נגד הורה.